פסק-דין בתיק ב"ל 12642-03-11

1.         בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 17.2.11 אשר לא העניקה למערער נכות בגין סעיף ליקוי 48 (2) (ז) (2).

2.         ב"כ המערער טענה, כי טעתה הועדה בפרשנות שהעניקה לסעיף ליקוי 48 (2)(ז)(2) שעה שמלשון התקנה לא עולה כי מצב הנעילה - "לוקינג", חייב להיות מצב קבוע ודי בכך כי קיימות נעילות.

            עוד נטען בהקשר זה, כי לו היה המחוקק מעוניין להתנות יישום הסעיף במצב קבוע היה עושה כן במפורש ומוסיף את המילה "קבוע" ללשון הסעיף. משלא עשה כן אין מקום ליישום הסעיף באופן הפועל לרעת המבוטח.

            בנוסף נטען, כי לא ברור על סמך מה שוללת הועדה את תלונות המערער בדבר נעילות חוזרות של הברך.אין די בעובדה כי לא נצפתה תופעה זו בזמן הבדיקה כדי לקבוע כי אינה קיימת ולדחות מסקנתו של ד"ר צינמן אשר חוות דעתו הוגשה לועדה.

3.         ב"כ המשיב טען כי הועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין כפי שנתבקשה לעשות. אבחון מצב נעילה בברכו של המערער הינו קביעה רפואית ביסודה ובתחום סמכותה הבלעדי של הועדה ובהעדר טעות או פגם משפטי ,יש לדחות הערעור.

4.         ב"כ המערער טענה בתגובה כי פרשנות סעיף 48 כפי שעולה מפרוטוקול הועדה, הינה טעות משפטית ולא רפואית, וכי הסעיף אינו דורש מצב של נעילה קבועה או, לחלופין, התערבות אורטופד ע"מ לשחרר הנעילה ועל ביה"ד להבהיר זאת לועדה.

5.         לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים וביתר מסמכי התיק, להלן החלטתי:

בית הדין מוסמך לדון, בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לעררים, כל עוד היא ממלאה את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות כנדרש מוועדה מעין-שיפוטית [סעיף 123 לחוק; עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213].

בנוסף נקבע כי קביעת דרגת נכות הינה בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית (דב"ע לה/ 0-345 עזיז מועלם נ. המוסד, פד"ע ז' (353).

באשר לדיון מחודש בוועדה בעקבות פסק דין קודם, נקבע כי משהוחזר עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה להתייחס לנושאים אשר לא נזכרו באותה החלטה.על כן, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין [ דב"ע נא/29-01 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.08].

6.         הועדה חזרה והתכנסה בעקבות פסק דין שניתן ע"י כב' השופטת גילקסמן ביום 16.11.10.בפסק הדין נקבעו הדברים הבאים:

"2.       באשר ליישום תקנה 48(2)ז(2) המתייחסת לנעילת הברך-הוועדה תבהיר היכן בלשון התקנה נדרש כי לשם הקניית נכות בגין "נעילה" יש צורך בהוכחת פעולת שחרור ידנית של הברך על ידי אורטופד הדורשת הרדמה מקומית או טשטוש.באם אין דרישה מפורשת שכזו בסעיף תתבקש הועדה לשקול מתן נכות בגין תלונות הנעילה. הועדה תנמק מסקנתה.

3.         הועדה תיישם את הנחיית בית הדין לפיה הוראות סעיפים 36 ו-37א אינן חלות על המקרה ותפעל לפי הנחיות פסק הדין מיום 2.12.2009 לפיהן "תדון הועדה מחדש בנוגע למועד תחולת הנכות,זאת לאור העובדה כי הקשר הסיבתי שבין הפגימה בברכיים לבין התאונה הנדונה התגלה רק בצילומי MRI   משנים 2006 ו-2007"

7.         בהחלטה מיום 17.2.11 קבעה הועדה כדלקמן:

"הועדה עיינה בפסק דין בית הדין לעבודה מיום 16.11.10 ושמעה את עו"ד גלעד ואת המערער וקובעת תחולת הנכות הצמיתה מ 13.2.2000 מאחר והקרע במיניסקוס קרה בזמן התאונה והמגבלה רק בבדיקת MRI שבצע בשנת 2006 למרות שהקרע היה קודם לכן ולא הייתה חבלה אחרת.....

באשר לסעיף2 בפסק הדין הועדה מצטטת את סעיף 48 (2)ז (2) הנזק במיניסקוס עם "לוקינג".פירוש הדבר שבין אדם נבדק בועדה ובזמן הבדיקה נמצא במצב של נעילה של הברך,בזמן בדיקת הועדה התובע לא היה במצב נעילה בברכיים ולכן הועדה סבורה שאין לקבוע את נכותו לפי סעיף זה.הועדה גם מציינת שניתן גם לשקול מתן אחוזי נכות על נעילה שהייתה וטופלה על ידי אורטופד עם רישום ברור בתיק הרפואי שבמקרה הזה לא היה.יש לציין שאצל חולים רבים עם הפרעות בברכיים קורה מצב לעיתים קרובות של רעשים והגבלות זמניות בתנועה עקב דלקת שמשתחררת תחת תנוחה או טיפול פיזיוטרפי ולא נכללות לתמונה של נעילה שהיא סנדרום עם כאב חד פתאומי של תפיסות בברך במצב של כיפוף חלקי עם אי יכולת לבצע תנועות בברך כלל ודורש התערבות של אורטופד לשחרור הנעילה.אי לכך הנכות שנקבעה תואמת את מצבו".

8.         עיון בפרוטוקול הועדה מלמד כי הועדה לא הסתפקה בציון העובדה כי בעת בדיקת המערער על ידה לא היה ממצא של נעילת ברכיים, אלא הוסיפה והבהירה בהמשך הפרוטוקול כי ניתן לשקול מתן אחוזי נכות בגין נעילה שהייתה וטופלה ע"י אורטופד ככל שקיים רישום ברור בתיק רפואי ,אולם גם נתון כזה לא הונח בפני הועדה.

            משכך ברור לגמרי מדוע לא העניקה הועדה נכות בגין ממצא של נעילה, ואין מדובר בפרשנות משפטית כטענת המערער ,כי אם בהחלטה וקביעה רפואית המצויה בתחום שיקול הדעת המסור לועדה ואף עולה בקנה אחד עם הנתונים שהובאו בפניה.

            משהועדה אינה מוצאת נעילה לא בבדיקתה הקלינית ולא בכל רישום בתיקו הרפואי של המערער,החלטתה סבירה ומובנת.